פסק-דין בתיק ת"א 37187-02-11

בפניי תביעה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק").

רקע

1.              התובע, יליד 5.9.1953, נפגע בתאונת דרכים ביום 1.1.2009, בהיותו הולך רגל, בדרכו לעבודה (להלן: " התאונה").

2.              נתבע 1 נהג ברכב ונתבעת 2 ביטחה את הרכב הפוגע במועד התאונה, ואינה מכחישה את החבות.

3.              נוכח העובדה שאין הכחשה של החבות, אדון להלן בפיצוי המגיע לתובע.

הנכות הרפואית

4.              התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה ממועד התאונה ועד ליום 30.6.2009, בשיעור 20% עד ליום 30.9.2009 ונכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 35(1) בין א' ל- ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בשל פגיעה ברגל שמאל. נכות זו מחייבת כנכות רפואית בתובענה הנוכחית, בהתאם להוראות סעיף 6ב' לחוק.

הראיות

5.              מטעם התובע העידו התובע, אחיו דימיטרי וייזמן ואחינו (בנו של אחיו) אלכסי וייזמן. עדותם של שלושת העדים הייתה מהימנה. עדותם של שלושת העדים תמכה אחת בשנייה ולא היו סתירות מהותיות ביניהן. התרשמתי שהעדים ובמיוחד התובע, השתדלו ככל יכולתם לדייק בעדותם.

6.              הנתבעת צירפה תיק מוצגים מטעמה.

נתונים לצורך חישוב הנזק

7.              בסיס השכר של התובע

שכרו של התובע בשלושת החודשים אשר קדמו לתאונה הסתכם, בממוצע, בסכום של כ- 6,500 ש"ח לחודש, על פי הפירוט הבא: בחודש 10/2008 עבד התובע בשני מקומות עבודה- אי. אס. אס. אשמורת בע"מ שם הרוויח 4,387 ש"ח ובאור אורלי קניונים בע"מ בה הרוויח 2,374 ש"ח. בחודש 11/2008 ובחודש 12/2008 עבד התובע בחברת אור אורלי קניונים בע"מ, והרוויח, בהתאמה, 6,934 ש"ח ו- 5,707 ש"ח.

סכום זה בתוספת הצמדה ממועד התאונה ועד היום מסתכם ב- 7,250 ש"ח.

8.              אבדן כושר ההשתכרות

8.1.        התובע עבד לפני ואחרי התאונה כעובד נקיון.

8.2.        בהתאם לטפסי 106 ותלושי שכר של התובע, בשנת 2009 עבד התובע רק בחודשים 11/2009 ו- 12/2009, בהם הרוויח, בהתאמה, 4,390 ש"ח ו- 5,089 ש"ח. בשנת 2010 הסתכמה משכורתו הממוצעת של התובע בכ- 5,100 ש"ח, בשנת 2011 בכ- 5,682 ש"ח, בשנת 2012 בכ- 5,150 ש"ח ובשנת 2013 בכ- 4,760 ש"ח.

מנתונים אלו עולה כי נגרמה לתובע ירידה בהכנסה לאחר התאונה.

8.3.        לאחר התאונה מושא תיק זה, עבר התובע שתי תאונות עבודה נוספות- אחת ב- 7.1.11 ושנייה ב- 5.4.11 (להלן: " התאונות הנוספות"). בתאונה מיום 7.1.11 נגרם לתובע שבר ביד שמאל ובתאונה מה- 5.4.11, שהייתה תאונת דרכים בנסיבות דומות לתאונה מושא תיק זה, נגרמה לתובע פגיעה ברגל שמאל, אותה רגל בה הוא נפגע בתאונה.

8.4.        השתכנעתי שיש ליחס לפחות חלק מהירידה בהכנסתו של התובע לנכות אשר נגרמה לו כתוצאה מהתאונה. עבודתו של התובע היא עבודה פיזית, הדורשת עמידה במשך שעות רבות על הרגליים, ואני מקבל את עדותו של התובע כי עקב הנכות שנגרמה לו הוא אינו מסוגל לעבוד כפי שעבד קודם לתאונה.

לטענת הנתבעת, ככל שנגרמה לתובע נכות תפקודית, היא בוודאי אינה נובעת מהתאונה מושא תיק זה. טענה זו נטענה על ידי הנתבעת בעלמא. מהחומר אשר צורף על ידי הנתבעת עולה כי התובע הגיש תביעות למוסד לביטוח לאומי בגין התאונות הנוספות, אך לא נקבעה לו נכות צמיתה עקב הפגיעות בהן. בנוסף, ניתן להבחין בירידה בהכנסתו של התובע עוד קודם לתאונות הנוספות.

אולם, אינני סבור שניתן לשייך את מלוא הירידה בהשתכרות לתאונה, זאת בשל גילו של התובע, שתי התאונות הנוספות שעבר והעובדה שהתובע לא הוכיח שהירידה בהכנסתו נגרמה רק עקב התאונה.

8.5.        נוכח האמור, השתכנעתי שהנכות התפקודית שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה נמוכה משיעור הירידה בהכנסתו ושווה לנכותו הרפואית, בשיעור של 5%.

נזקי התובע